מה זה דיבידנד? ומהו מס דיבידנד?

כידוע, מטרתה העיקרית של החברה היא לייצר רווחים עבור בעליה. כאשר החברה מרוויחה די והותר, היא יכולה להשתמש ברווחיה להשקעה חוזרת בפעילות החברה כדי להצמיח אותה ולהניב ממנה רווחים נוספים בעתיד, או לחלק חלק מסויים מהם לבעלי מניותיה, כדי לתגמל אותם. 

באופן פרקטי, חלוקת הדיבידנד נעשית בדרך כלל באמצעות תשלום במזומן, שמועבר לחשבון הבנק של בעלי המניות. 

עם זאת, ניתן לחלק את הדיבידנד גם בעין, כלומר, שלא באמצעות חלוקת מזומן אלא באמצעות נכס של החברה. בדרך כלל מדובר בחלוקת מניות של החברה עצמה או מניות שהחברה מחזיקה בחברה בת שלה. לעתים תתבצע בחברות פרטיות גם חלוקה בעין של נכסים פיזיים, כגון ציוד או מבנים, אולם מדובר במקרים נדירים.  

תשלום הדיבידנד לבעלי המניות מהווה סוג של הכנסה עבורם, ועל כן הוא גם כרוך בתשלום מס הכנסה שמכונה "מס דיבידנד".

סוגי דיבידנד  

ישנם שני סוגים של דיבידנד: 

• דיבידנד רגיל 
• ודיבידנד מיוחד. 

דיבידנד רגיל הינו דיבידנד שהחברה מחלקת אחת לתקופה ידועה מראש, כגון מדי שנה, חצי שנה, או רבעון, בד"כ  מתוך רווחיה התקופתיים. מקובל בעיקר בחברות בעלת רווחיות קבועה לאורך זמן, שצפויה להתמיד גם בעתיד. 

דיבידנד מיוחד הינו דיבידנד שמחולק באופן חד פעמי, ולא שגרתי, מתוך רווחים צבורים של החברה, שלגביהם החברה החליטה שהיא איננה זקוקה להם לצרכים אחרים, כגון השקעות, רכישת חברות אחרות, מיזוגים, וכדומה.

איך מותר לחלק דיבידנד?

סעיף 301 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 קובע שחברה רשאית לחלק דיבידנד בכפוף לכל המגבלות שמופיעות בפרק השני לחלק השביעי של החוק, וכי חלוקה בניגוד להוראות פרק זה הינה "חלוקה אסורה."

בעיקרו של דבר, הליך חלוקת דיבידנד מבחינת החוק צריך להתבצע כך:

ראשית, על החברה לעמוד בתנאים שנקבעו לעניין חלוקת הדיבידנד, כאמור בסעיף 302 לחוק.  

שנית, על החברה לקבל החלטה לחלק את הדיבידנד, כאמור בסעיף 307 לחוק. 

עם זאת, סעיף 301 לחוק גם מוסיף וקובע שהחברה רשאית להטיל על עצמה מגבלות נוספות מעבר למגבלות הללו וזאת במסגרת התקנון שלה או בחוזה.

מהם התנאים לחלוקת דיבידנד?

התנאים לחלוקת דיבידנד ע"י חברה מופיעים בסעיף 302 לחוק החברות, לפיהם על החברה לעמוד בשני מבחנים: 

• מבחן הרווח 
• ומבחן יכולת הפירעון.

משמעות מבחן הרווח היא שלחברה יש יתרת רווח נקי לאחר מס, מרווחי השנתיים הקודמות או מהרווחים שנצברו בקופתה עד למועד החלוקה, בהתאם לדו"חותיה הכספיים, ולפי הגבוה מביניהם.

משמעות מבחן יכולת הפרעון היא שלחברה יש יכולת לעמוד בכל התחייבויותיה גם לאחר חלוקת הדיבידנד. 
מבחן הרווח נחשב למבחן פשוט, טכני, ומשני, שצופה פני עבר, בעוד מבחן יכולת הפרעון נחשב למבחן מהותי ועיקרי, שצופה פני עתיד.

מטרת שני המבחנים הללו היא להגן על נושי החברה ולמנוע מצב שבו חברה שהינה חדלת פרעון מחליטה להשתמש בכספיה כדי לחלק דיבידנד לבעלי מניותיה (ובכך בעצם לבצע הברחת נכסים) במקום להשתמש בהם לפרעון חובותיה לנושים. 

כפי שצויין לעיל, אלו התנאים הבסיסיים לחלוקת דיבידנד, כאשר החברה יכולה להוסיף עליהם תנאים אחרים, במסגרת התקנון שלה או חוזה, כאמור בסעיף 301 לחוק. 

חלוקת דיבידנד באישור בית המשפט: עקרונית, שני המבחנים שמופיעים בסעיף 302 לחוק החברות הינם מבחנים מצטברים, כך שעל החברה לעמוד בשניהם יחדיו.  יחד עם זאת, סעיף 303 לחוק מאפשר לחברה שמקיימת רק את מבחן יכולת הפרעון, ואיננה מקיימת את מבחן הרווח, להגיש בקשה לבית המשפט לאשר לה לחלק דיבידנד, בכפוף לזכות נושי החברה להתנגד לחלוקה זו.  בית המשפט יכול לאשר את בקשת החברה בתנאי שהוא שוכנע שהיא אכן עומדת במבחן יכולת הפרעון, ובאופן שמאשר את הבקשה כולה או חלקה, או מתנה אותו בתנאים. לחילופין, בית המשפט רשאי גם לדחות את הבקשה.

איך מקבלים החלטה בדבר חלוקת דיבידנד?

בהתאם להוראות סעיף 307 לחוק החברות, ככלל, החלטת החברה בדבר חלוקת הדיבידנד צריכה להתקבל על ידי דירקטוריון החברה. 

יחד עם זאת,  החברה רשאית לקבוע בתקנון שלה שהחלטה זו תתקבל באחת מ-3 הדרכים הבאות: 

1. באסיפה הכללית, לאחר שתובא בפניה המלצת הדירקטוריון. האסיפה רשאית לקבל את ההמלצה או להקטין את הסכום אך לא להגדילו.
2. בדירקטוריון החברה, לאחר שהאסיפה קבעה את סכום החלוקה המרבי.
3. בדרך אחרת שנקבעה בתקנון, ובלבד שניתנה הזדמנות נאותה לדירקטוריון לקבוע, בטרם תבוצע החלוקה, כי החלוקה אינה חלוקה אסורה.

החלטת חלוקת הדיבידנד קובעת את סכום הדיבידנד ומועד תשלומו.

חברה שיש לה יותר מסוג אחד של מניות, יכולה להחליט לחלק סכום דיבידנד שונה לכל סוג של מניות, עשוי להיקבע סכום דיבידנד שונה לכל סוג מניות, בהתחשב בזכויות של כל אחד מהסוגים.

לאחר ההכרזה על חלוקת הדיבידנד, הדיבידנד הופך להיות חוב של החברה לבעלי מניותיה.

אם במהלך הזמן שבין מועד ההצהרה על חלוקת הדיבידנד של חברה ציבורית לבין מועד חלוקתו החברה נדרשת לפרסם דו"חות כספיים, הדיבידנד שהוכרז וטרם חולק יופיע במסגרת התחייבויות החברה שבדו"חות אלו.

הליך חלוקת דיבידנד בחברות ציבוריות 

חלוקת הדיבידנד באופן פרקטי נעשית בדרך כלל באמצעות תשלום במזומן, שמועבר לחשבון הבנק של בעלי המניות. 

עם זאת, ניתן לחלק את הדיבידנד גם בעין, באמצעות נכס של החברה, כגון מניות שהחברה מחזיקה בחברה בת שלה וכדומה. לעיתים נדירות, בעיקר בחברות פרטיות, הדיבידנד בעין ישולם באמצעות נכסים פיזיים, כגון ציוד, מבנים, או נכסי מקרקעין אחרים.

הליך חלוקת הדיבידנד בחברות ציבוריות שנסחרות בבורסות לני"ע מתבצע באופן הבא: 

1. יום ההכרזה: היום בו החברה מכריזה על קבלת החלטה לחלק דיבידנד לבעלי המניות, ומוסרת הודעה על כך לבורסה, שכוללת את סכום הדיבידנד, היום הקובע, ויום התשלום. 
2. היום הקובע/יום הקום (Cum Date): היום שבו נקבע מי הם בעלי המניות שיקבלו את הדיבידנד. מדובר בכל מי שהחזיק במניה של החברה עד לסיום המסחר ביום הקום בלבד.  
3. יום האקס (Ex-Date): היום שלאחר יום הקום. מי שקונה את המניה ביום האקס איננו זכאי לדיבידנד, אולם מי שהחזיק במניה ביום הקובע יכול למכור את המניה ביום האקס ועדיין להיות זכאי לדיבידנד. ביום האקס סכום הדיבידנד מנוכה מיתרת הרווחים של החברה, והמניה נסחרת בבורסה "אקס דיבידנד", כלומר, ללא הדיבידנד, באופן לפיו שער הבסיס של המניה יורד בדיוק כערך סכום הדיבידנד (כלומר, מחיר המניה החדש ביחד עם סכום הדיבידנד הינו מחיר שער הנעילה יום לפני כן).
4. יום התשלום: יום תשלום הדיבידנד בפועל (בד"כ כעבור מספר ימים או שבועות).  

מהו מס דיבידנד?

מס דיבידנד הינו מס שמוטל על תשלום דיבידנד שמחולק על ידי חברה לידי בעלי מניותיה. 

מס דיבידנד מעוגן בסעיף 2(4) לפקודת מס הכנסה, שקובע כי יש לשלם מס הכנסה גם על  דיבידנד, לרבות דיבידנד המשתלם מתוך רווחי הון של חברה, ריבית, הפרשי הצמדה, או דמי נכיון.

מה ההבדל בין מס דיבידנד למס חברות?

חשוב לא להתבלבל בין מס דיבידנד לבין מס חברות, מאחר שמדובר בשני מסים שונים, שמוטלים על שתי הכנסות שונות, ומשולמים על ידי שני נישומים שונים:

מס חברות הינו המס שמוטל על רווחי החברה, ומשולם על ידי החברה, באופן שוטף, מדי חודש או חודשיים.  

מס הדיבידנד הינו המס שמוטל על הדיבידנדים שמחולקים לבעלי המניות מתוך רווחי החברה לאחר שכבר נוכה מהם מס החברות, ומשולם על ידי בעלי המניות רק כשהחברה החליטה לחלק דיבידנד. 

כתוצאה מכך, במדינות שבהן יש מס חברות, נוצר למעשה מיסוי דו שלבי על רווחי החברה: 

בתחילה החברה עצמה משלמת מס חברות על רווחיה (23%, נכון לשנת 2023), ולאחר מכן גם בעלי המניות משלמים מס על הדיבידנד שחולק להם מתוך רווחי החברה הנקיים שלאחר ניכוי מס החברות.

איך משלמים את מס דיבידנד?

מס דיבידנד נגבה במקור, על ידי החברה שמחלקת את הדיבידנד, ועוד לפני העברת התשלום לבעל המניות, כך שבעל המניות מקבל לידיו את הדיבידנד כשהוא כבר נקי ממס, וזאת לפי סעיף 164 לפקודת מס הכנסה וסעיף 2 לתקנות מס הכנסה (ניכוי מריבית, מדיבידנד ומרווחים מסוימים), התשס״ו–2005.

לשם כך, ניתן להוריד מהאינטרנט את שני הטפסים הבאים: טופס 804 - "דו"ח על תשלום דיבידנד" + טופס 804א - "נספח לדו"ח על ניכויים מדיבידנד", למלא את פרטיהם, ולשלוח אותם למשרד פקיד השומה שבו מתנהל תיק החברה. 

את תשלום המס ניתן לבצע באתר התשלומים של רשות המיסים, או באמצעות כרטיס אשראי, העברה בנקאית, או שובר לתשלום בבנק הדואר.  

מהו שיעור מס דיבידנד?

סעיף 125ב לפקודת מס הכנסה מטיל מס דיבידנד בשיעורים שונים על בעל מניות שהינו יחיד, לעומת בעל מניות שהינו חברה, ותוך אבחנה בין בעל מניות רגיל לבין בעל מניות מהותי (קרי, בעל לפחות 10% מהון המניות, באופן ישיר או עקיף, במועד החלוקה או במהלך 12 חודשים לפני כן).

סעיפים 51ב(ג)(1) ו-51יח לחוק לעידוד השקעות הון, תשי"ט-1959, מעניקים הטבות מס בעניין שיעור המס שחל יל חלוקת דיבידנד לחברות אם מרווחי חברות בת שלהן שמוגדרות כמפעל מועדף מיוחד או מפעל טכנולוגי מועדף.

עם זאת, כאשר המדינה נזקקת להגדיל את הכנסותיה, כגון בתקופות מיתון, גירעון תקציב, וכדומה, היא עשויה לקבוע הוראות שעה שמפחיתות באופן זמני את שיעורי מס הדיבידנד, וזאת כדי לעודד את החברות להכריז על חלוקת דיבידנד וכפועל יוצא מכך גם לשלם את המס שכרוך בו, ולהעשיר את קופת המדינה.