русский 050-881-7217

הבדלים בין התקינה הבינלאומית לתקינה הישראלית

תקינה חשבונאית הינה מערכת הכללים והעקרונות שלפיהם יש לבצע את הרישומים החשבונאיים ולערוך את הדו"חות הכספיים של חברות וישויות פיננסיות.

תקינה חשבונאית הינה מערכת הכללים והעקרונות שלפיהם יש לבצע את הרישומים החשבונאיים ולערוך את הדו"חות הכספיים של חברות וישויות פיננסיות.

מטרת התקינה החשבונאית היא ליצור אחידות, מהימנות, ושקיפות בדיווחים הפיננסיים כך שהמידע המוצג יהיה ברור, עקבי, ובר-השוואה לאורך זמן ובין ישויות שונות, וזאת באופן הבא:

 

  • אחידות: יצירת סטנדרטים אחידים, שמאפשרים השוואת מידע כספי בין חברות, מדינות, וזמנים.
  • מהימנות: המידע המדווח חייב להיות מדויק, אמין ונכון, כך שמשתמשי הדו"חות יוכלו להסתמך עליו.
    המהימנות מקנה למשתמשי הדו"חות:
    - המשקיעים: תחושת ביטחון שהדו"חות משקפים נאמנה את מצבה הכלכלי האמיתי של החברה.
    - הנושים והבנקים: סיוע בהערכת את רמת הסיכון והיכולת של החברה להחזיר חובות.
    - רשויות המס והרגולציה: בסיס לחישוב מסים ובקרה רגולטורים.
  • שקיפות: המידע המדווח צריך להיות מוצג בצורה ברורה וגלויה, כך שכל המשתמשים יוכלו להבין את הדו"חות בקלות.

 

מהן התקינה הבינלאומית והתקינה הישראלית?

 

עקרונית, כל מדינה קובעת לעצמה באופן מקומי את מערכת התקינה החשבונאית שלה, בדומה, למשל, לתקינה האמריקאית של ארה"ב (-  Generally Accepted Accounting Principles  US GAAP).

 

גם לישראל יש תקינה חשבונאית משלה, היא התקינה הישראלית (Israeli GAAP).

 

אולם, מטבע הדברים, ההבדלים בין התקינות המקומיות גרמו להצגת ביטויים שונים לאותם אירועים פיננסיים, דבר שהקשה מאד על הבנת הדו"חות הכספיים של חברות שונות מרחבי העולם ועל השוואתם.

 

כדי לפתור בעיה זו נקבעה התקינה הבינלאומית (IFRS - International Financial Reporting Standards), במטרה ליצור שפה חשבונאית משותפת וגלובאלית, ולהפוך את הדו"חות הכספיים של החברות השונות ברחבי העולם לדו"חות אחידים ועקביים, כמו גם  להרבה יותר בהירים, מובנים, מהימנים, שקופים, ויעילים.

 

תקני התקינה הבינלאומית החלו להתפרסם לראשונה בשנת 2003, ונכון לשנת 2024 הם מאומצים בלמעלה מ-140 מדינות בכל רחבי העולם, כולל מדינות האיחוד האירופי,  ואף ישראל (אם כי באופן חלקי, כפי שיוסבר להלן), אולם לא כולל ארה"ב.


מהם ההבדלים העיקריים בין התקינה הבינלאומית לתקינה הישראלית?


גוף מפרסם


התקינה הבינלאומית מתפרסמת על ידי  IASB (המוסד הבינלאומי  לתקינה בחשבונאות), שהינו גוף עצמאי פרטי בינלאומי שממוקם בלונדון.

 

התקינה הישראלית  מתפרסמת כיום על ידי המוסד הישראלי לתקינה בחשבונאות, ובעבר התפרסמה על ידי לשכת רואי החשבון.

 

תכולה


התקינה הבינלאומית כוללת את תקני הדיווח הכספי הבינלאומיים (IFRS), תקני החשבונאות הבינלאומיים (IAS), הבהרות של הוועדה הבינלאומית להבהרות לגבי דיווח כספי (IFRIC)  והבהרות של הועדה שקדמה לה ((SIC.

 

התקינה הישראלית כוללת תקני חשבונאות, הבהרות, וגילוי דעת. תקני החשבונאות הינם כללים שנועדו להנחות את הדיווח הכספי בנושאים כמו מלאי, רכוש קבוע, ירידת ערך, ועוד; ההבהרות הינן הבהרות מקצועיות שהמוסד לתקינה מספק לשם יישום נכון של התקנים; וגילויי הדעת הינם  הנחיות חשבונאיות שפורסמו בעבר על ידי לשכת רואי חשבון ואומצו על ידי המוסד לתקינה עם הקמתו.


תחולה בישראל


בעבר, כל החברות הישראליות, הן הציבוריות והן הפרטיות, ערכו את דו"חותיהן הכספיים לפי התקינה הישראלית.

 

החל משנת 2008 ואילך, כל החברות הציבוריות בישראל חייבות לערוך את דו"חותיהן הכספיים לפי התקינה הבינלאומית, וזאת לפי החלטת המוסד הישראלי לתקינה בחשבונאות.

 

החברות הפרטיות בישראל לעומת זאת עדיין רשאיות את דו"חותיהן הכספיים לפי התקינה הישראלית, אולם החל משנת 2011 הן גם רשאיות לבחור לדווח לפי התקינה הישראלית או לפי התקינה הבינלאומית.  

 

מאפיין כללי


התקינה הבינלאומית מאופיינת כתקינה גלובלית ששואפת להתאים למצב שוקי הון בינלאומיים ודורשת שקיפות רבה, בעוד התקינה הישראלית מאופיינת בגישה מסורתית יותר, שמתמקדת בצרכים המקומיים ובהתאמה לכללי המס.


גישה בסיסית


התקינה הבינלאומית מתבססת בעיקרה על גישת העקרונות (Principle-based), בעוד התקינה הישראלית מתבססת על גישת הכללים (Rule-based).

 

המשמעות היא שהתקינה הישראלית דוגלת בהכנת דו"חות כספיים לפי כללים ספציפיים, צרים, נוקשים, ברורים, ומפורטים, דבר שמקנה פחות גמישות בעת יישום הכללים על מצבים מורכבים, ואילו התקינה הבינלאומית דוגלת בהכנת דו"חות כספיים לפי עקרונות, שאותם יש ליישם תוך הפעלת חשיבה ושיקול דעת באופן ספציפי לכל אירוע, עסקה, או שינוי נסיבות.  

 

לגישת התקינה הבינלאומית יש יתרון רב מאחר שהיא מעניקה גמישות רבה יותר שלכאורה מאפשרת להגיע לדיווח מהימן ושקוף יותר, אולם יש לה גם חסרונות: ראשית, שיקול הדעת מעניק משקל משמעותי לדרך שבה הנהלת החברה רואה את התוצאות הכספיות שלה, דבר שעלול לפגום באופן ההשוואה בין חברות שונות גם אם הן פועלות באותו מגזר עסקי. שנית, הפעלת שיקול הדעת עלולה לעתים גם לסבול מ-"יצירתיות יתר" וניצול לרעה של הכללים הטכניים כדי לעוות את התוצאות.

 

עם זאת חשוב גם לזכור שהגישה מבוססת הכללים, שבה דוגלת גם הגישה האמריקאית,  לא מנעה ואף היוותה כר פורה לגרימת שלושה משברי ענק במשק בארה"ב: פרשת אנרון (2001), פרשת הסאב-פריים (2008), ופרשת ליהמן-בראדרס (2008).


מבנה, בהירות, עדכניות


התקינה הבינלאומית נחשבת באופן כללית ליותר מובנית, בהירה, ועדכנית מהתקינה הישראלית.  

 

לדוגמא, התקנים הישראליים בנושא הערכת סיכונים נחשבים ליותר מסורבלים ומורכבים יותר לעומת התקנים הבינלאומיים המקבילים.  

 

גילוי ושקיפות


התקינה הבינלאומית דורשת גילוי נרחב ושקיפות רבה יותר במסגרת הדו"חות הכספיים, כולל פרטים על הנחות, שיטות מדידה, סיכונים עתידיים והשפעות אפשריות, בעוד התקינה ישראלית כוללת דרישות גילוי מצומצמות יותר.


הצגת דו"חות כספיים


התקינה הבינלאומית שמה דגש רב יותר על על גילוי נרחב ושקיפות בדו"חות הכספיים, כולל פרטים על שיטות הערכה, תחזיות וגורמי סיכון. התקינה הישראלית כוללת דרישות גילוי פחותות וממוקדות יותר.


איחוד דו"חות כספיים  


לפי התקינה הבינלאומית יש לאחד דו"חות כספיים על בסיס שליטה מהותית, שאיננה תלויה רק באחוזי ההחזקה. התקינה הישראלית מבוססת בעיקרה על שליטה פורמאלית, כלומר, החזקה של יותר מ-50% מהמניות.


שיטת המדידה וההערכה


התקינה הבינלאומית שמה את הדגש על "שווי הוגן" (Fair Value), שנקבע בעיקרו לפי שווי השוק, לצורך מדידת נכסים והתחייבויות במסגרת הדו"חות הכספיים, בעיקר לגבי נכסים פיננסיים, נדל"ן להשקעה, ונכסים ביולוגיים.  

 

לעומת זאת, התקינה הישראלית עושה יותר שימוש בעלות ההיסטורית (עלות רכישה מקורית בניכוי פחת) כבסיס למדידת נכסים והתחייבויות, תוך שימוש מוגבל בבסיס השווי ההוגן.


ירידת ערך נכסים


התקינה הבינלאומית דורשת לבצע בדיקות ירידת ערך הנכסים על בסיס שווי הוגן בכל תקופה. התקינה הישראלית בודקת את ירידת ערך הנכסים בעיקר כאשר יש אינדיקציה ברורה לירידה כזו, ובאופן פחות מעמיק מהתקינה הבינלאומית.

 

הפרשות וחובות מותנים


התקינה הבינלאומית מקפידה על מדידה והכרה בהפרשות על בסיס הסתברויות ובשווי נוכחי. התקינה הישראלית פחות מדויקת בנושא ההפרשות, ולעיתים מסתמכת על עקרונות מסורתיים יותר, ואיננה תמיד דורשת חישוב ערך נוכחי.


הכרה בהכנסות


התקינה הבינלאומית מגדירה עקרונות מפורטים וברורים להכרה בהכנסות על בסיס העברת שליטה.

 

התקינה הישראלית נשענת על כללים ישנים יותר של הכרה בהכנסות לפי השלמת עסקה או קבלת התמורה.

 

לפי תקן 15 IFRS, ההכרה בהכנסות מחוזים עם לקוחות מבוססת על עקרונות אחידים וכוללת חמישה שלבים ברורים להכרה בהכנסה: זיהוי החוזה, זיהוי התחייבויות ביצוע, קביעת המחיר, הקצאת המחיר להתחייבויות הביצוע, הכרה בהכנסה עם קיום התחייבות הביצוע. כלומר, ההכנסה מוכרת בהתאם להתקדמות בקיום ההתחייבות, כשהדגש הוא על העברת השליטה בסחורה או בשירות, ולא רק על השלמת הפעולות.

 

לעומת זאת, לפי התקינה הישראלית, ההכרה בהכנסה מבוססת בעיקרה על השלמת העסקה או אספקת המוצר וקריטריונים קבועים מראש כמו מועד קבלת תמורה או סיכון והטבה, ללא תהליך אחיד ומדויק כמו בתקינה הבינלאומית, וללא  התייחסות בהכרח להעברת שליטה על המוצר או השירות ללקוח.

 

הכרה בהוצאות


התקינה הישראלית נוטה להכיר בהוצאות באופן רחב יותר מהתקינה הבינלאומית.

 

כתוצאה מכך, התקינה הישראלית עשויה להכיר בהוצאות מסויימות במלואן או מוקדם יותר מאשר התקינה הבינלאומית, ששמה את הדגש על עקרון "עלות מול תועלת", ומחייבת לעיתים קרובות התאמות מורכבות יותר כדי להכיר בהוצאות.

 

למשל, התקינה הבינלאומית מפרידה באופן ברור בין הוצאה מהוונת להוצאה שוטפת, בעוד שהתקינה ישראלית עשויה לעתים להכיר בהוצאות מהוונות לפי התקינה הבינלאומית כהוצאות שוטפות, גם כשיש סיכוי סביר שהן מייצרות תועלת עתידית.

 

הוצאה מהוונת: אם העלות צפויה להביא לחברה תועלת עתידית לאורך זמן היא תוגדר כהוצאה מהוונת ותירשם כנכס במאזן, באופן שהיא מחולקת (נפרסת) על פני מספר תקופות חשבונאיות בהתאם לאורך חיי השימוש של הנכס באמצעות רישום פחת, וכתוצאה מכך היא תפחית את הרווח באופן מדורג לאורך השנים.  לדוגמא: רכישת מכונה, פיתוח תוכנה, ועוד.

 

הוצאה שוטפת: אם העלות היא קשורה לשימוש שוטף ואיננה מגדילה את תוחלת החיים של הנכס או משפרת את ביצועיו היא תוגדר כהוצאה מיידית, ותירשם כהוצאה בדו"ח רווח והפסד, ובאופן שהיא תופחת במלואה באותה תקופה חשבונאית שבה התבצעה ההוצאה, וכתוצאה מכך היא תפחית באופן מיידי את שיעור הרווח של אותה תקופה. לדוגמא: משכורות, תשלומי חשמל ומים, דמי שכירות, ועוד.

 

יש לכם שאלה? אנחנו כאן כדי לעזור

הצוות שלנו יספק לכם שירות מותאם אישית, שיעזור לכם לנהל את העסק בצורה חלקה ובטוחה, ללא דאגות מיותרות.

שתפו ב

ניהול פיננסי של עסק קטן אמנם נשמע פשוט, אך עבור אלו שאינם עוסקים בתחום, מדובר לעתים במשימה בלתי אפשרית, או לכל הפחות כזו המביאה עמה מעמסה רבה הגוזלת זמן יקר.

עסקת אקראי - מכירה או מתן שירות באופן אקראי כשהמכירה בעלת אופי מסחרי. עסקה אקראית מתייחסת לכל עסקה פיננסית שלעתים קרובות אינה קשורה ישירות להוצאה או להשקעה מתוכננות מראש. זו עסקה בעלת אופי מסחרי של נתינת שירות או מכירת מוצרים באופן אקראי ולא מחייב, המחויבת במס שולי ולכן היא תחויב בדיווח לרשויות המס.

באומרנו 'רואה חשבון לרופאים' הרי שאנו מודעים לכך שאנו חוטאים מעט ומכלילים מגוון רחב ועצום של שירותים שונים ובעלי מאפיינים משתנים. רופא היוצא לדרכו העצמאית כאנדוקרינולוג או כרופא עור, וודאי שיזדקק לשירותים שונים בתכלית מאשר אלו להם נדרשים רופאים בתחומי האסתטיקה ועד הפלסטיקה. כל שכן ישנה אופרציה שלמה הסובבת סביב קליניקה לרופאי שיניים המביאה עמה היבטים רבים הנדרשים לניהול בית עסק באופן נכון ומעמיק לרבות ניהול מלאי והוצאות עבור ציוד רפואי רב.

תכנון מס לחברות הינו שימוש בכלים חוקיים ולגיטימיים, כגון הטבות מס והקלות מס, כדי להביא להפחתה או לביטול של חבות המס שחלה על החברות. כדי להבין מהו תכנון מס לאשורו, נסביר מהו תכנון מס באופן כללי, מהי מערכת המיסוי שחלה על חברות בארץ, ובאילו הטבות מס ניתן להשתמש במסגרת תכנון המס לחברות בארץ.

1